פעם אחת בן מלך יהודי אחד נפל לשיגעון שהוא יהודי הנקרא 'לאומי'
וחשב שהוא צריך לחיות כמו כל הגויים שיש להם צבא ומדינה ולחלל שבת ולנאוף ולרדוף אחר הכבוד והתארים כמו בכל לאום.
וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאו מזה. והמלך היה בצער גדול מזה.
עד שבא דתי לאומי אחד ואמר: אני מקבל על עצמי לרפאותו.
הלך והתגייס גם הוא לצבא ועשה קורס קצינים ותואר באוניברסיטה וישב אצל בן המלך הנ"ל, וחגג איתו יום העצמאות.
ושאלו בן המלך: מי אתה? ומה אתה עושה פה?
השיב לו:ומה אתה עושה פה?
אמר לו: אני לאומי!
אמר לו: אני גם כן לאומי!
וישבו שניהם יחד כך איזה זמן, עד שנעשו רגילים זה עם זה ואז רמז החכם לבני הבית להביא להם תפילין.
ואמר החכם לבן-המלך:
אתה חושב שלאומי אינו יכול להניח תפילין ? יכולים להיות לבושים תפילין ואף על פי כן יהא לאומי והניחו שניהם תפילין.
ואחר איזה זמן רמז והשליכו להם נרות שבת ,ואמר לו החכם גם כן כנ"ל: אתה חושב שמי שמדליק נרות שבת אינו יכול להיות לאומי , הלא אני לאומי ואצלנו בבית מדליקים נרות שבת ?! והגיע שבת והדליקו הנרות ושמרו שבת
ואחרי-כן רמז והשליכו להם ציצית .ואמר לו: אתה חושב שאם לובשים ציצית איז מען קיין לאומי נישט ? הלא אני לאומי ואני הולך עם ציצית
ואחר-כן אמר לו: אתה חושב, שלאומי חייב להיות בעד מצעדי תועבה ומדינה פלסטינית ? הלא אני לאומי ומתנגד למצעדי תועבה ובעד ארץ ישראל השלמה ?
וכן התנהג עמו עד שריפא אותו לגמרי..
שוב מעשה נורא בבן מלך יהודי אחד נפל לשיגעון שהוא יהודי הנקרא 'דתי'
וחשב שהוא צריך לחיות כמו כמרי ע'ז שמתנזרים מהחיים ולא עובדים ולא משרתים בצבא.
וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאו מזה. והמלך היה בצער גדול מזה.
עד שבא דתי לאומי אחד ואמר: אני מקבל על עצמי לרפאותו.
הלך וישב בישיבה ולמד דף יומי וסיים הש'ס וישב אצל בן המלך הנ"ל, והתפלפל עימו בדברי תורה.
ושאלו בן המלך: מי אתה? ומה אתה עושה פה?
השיב לו: ומה אתה עושה פה?
אמר לו: אני דתי !
אמר לו: אני גם כן דתי!
וישבו שניהם יחד כך איזה זמן, עד שנעשו רגילים זה עם זה.ואז רמז החכם לבני הבית להביא להם ספרי מתמטיקה ומדעים
ואמר החכם לבן-המלך:
אתה חושב שדתי אינו יכול להניח ללמוד מתמטיקה ומדעים ? יכולים להיות דתיים ואף על פי כן ללמוד מדעים וישבו שניהם יחד ולמדו.
ואחר איזה זמן רמז והשליכו להם מדים ,ואמר לו החכם גם כן כנ"ל: אתה חושב שמי שדתי אינו יכול להתגייס בצבא ? הלא לוחמי דוד המלךשומרי מצוות היו ואף אני דתי ומשרת כלוחם בצבא ? ולבשו המדים..
ואחרי-כן התחיל לעבוד במלאכה ואמר לו: חושב אתה שדתי חייב להסתמך על קצבה ואסור לו ללכת לעבודה ? הלא רבים מהחכמים המוזכרים בגמרא היו בעלי מלאכה ? אף אני דתי ועובד במלאכה.. והתחילו לעבוד יחד באותו עסק
וכן התנהג עמו עד שריפא אותו לגמרי..
ולמלך היתה שמחה גדולה..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה