על תורה, חופש ומה שביניהם

תורת משה היא התורה שנמסרה למשה בסיני והועברה מדור לדור עד לימינו אלה בספרי קלף כתובים על דיו כפי שנמצאים בבתי הכנסת של העם היהודי.

תורה שבכתב כמובן אינה עומדת לעצמה אלא מפורשת ע"י התורה שבע"פ.

הדת יוצרה עבור עבדים
התורה ניתנה לבני חורין.

העם היהודי היה בגלות 2000 שנה וחי שם בעבדות נוראית. חלקים גדולים מהעבדות חלחלו להלכה שנוצרה בגלות ועכבו את העם מלשוב לארצו. רק המרידה הגדולה של החילוניות וההשכלה הצליחה להתנתק מהעבדות הזו ולהביא אותנו לארץ אבותינו אך אבוי, החילוניות מובילה אותנו להיות ככל הגויים ולשקוע בטומאותיהם וממילא להיות מגורשים מהארץ ככתוב בתורת משה וכפי שאנחנו רואים במציאות האופפת אותנו בשנים האחרונות ממש.

הדת אינה אלטרנטיבה בעיני חילוניים משכילים רבים שכן כתוצאה מכך שהיא נוצרה בגלות, היא הופכת באופן אוטומאטי את האדם לעבד. התורה יכולה להיות הרבה יותר ממקור לדת כמו שהיא היום. היא יכולה להיות דרך חיים לאדם אוטונומי בן חורין ולאחר מכן לקבוצה של אנשים כאלה המעוניינים לחיות יחד בחבל ארץ אחד תחת שלטון אחד המחויב לא-ל אחד.

בניגוד לדת ובניגוד לחיים של חילוניים רבים שהולכים לאיבוד בחופש המוחלט שהפוסט מודרניזם מציע וממילא מאבדים את חירותם האמיתית, התורה מציעה דרך חייים מדוייקת להתפתחות אישית של בן חורין וזו אחת הסיבות שאחת ממצוות התורה היא שאסור להוסיף על המצוות כדי שלא להגיע למצב בו "מרוב מצוות לא רואים את האור" שהוא המצב בו דתיים רבים חיים כיום..

תורה שבכתב הינה מוחלטת. לעולם לא תשתנה ולעולם לא תשונה. הלימוד, המסורה והסמיכה הם הכלים בעזרתם חכמי התורה שבכל דור מתרגמים את הנוסחאות המוחלטות של תורה שבכתב לחיי המעשה. התוצר שנוצר מעיסוק זה הוא תורה שבע"פ. תושב"ע נאמרת על פה. כלומר, בדיבור בין תלמידי חכמים או בין רב לתלמידיו. יש איסור לכתוב את תושב"ע כדי שלא ינסו להשתמש בתוצר שהתאים לתקופה אחת בתקופה אחרת וכדי שלא יתנו לתושב"ע ערך וייקר שאמור להיות שמור רק לתורה שבכתב ( ולכן ביום שהחליטו לכתוב את המשנה עשו תענית כדי להודיע כמה מסוכן הדבר לכתוב תושב"ע..)

אחת מהדרכים בעזרתן מנסים לומדי התורה שבכתב להתאים את התורה שבכתב למציאות היא ללמוד את התושב"ע מדורות קודמים ולראות כיצד חכמי הדורות שקדמו להם התאימו את התורה לתקופתם. מכיון שכל התורה הכתובה "שבע"פ" הנמצאת בידינו כיום נכתבה במציאות של גלות הרי שברור שהתורה שבע"פ שנכתבה אז אינה יכולה כלל להתאים לימינו לא דוקא מהבחינה של התקדמות הטכנולוגיה או הזמינות שלה לכל אדם אלא דוקא בגלל החידוש שהוא שלראשונה מאז החורבן, עם ישראל מנסה לעמוד ברשות עצמו ולנהל מערכת מדינית אוטונומית עצמאית ( ולו אם בשלב הזה מדובר באופן חלקי בלבד..)

אני מאמין בתושב"ע. כלומר שלמרות שהתורה היא נצחית אין לנסות לישם אותה בחיי המעשה כמות שהיא אלא שיש צורך להשתמש בכלים של חכמי התורה כדי ליצור תושבע"פ המתאימה למציאות דורנו, אני גם מאמין שאסור להשתמש בחוקים שהם תוצרים של תושבע"פ ( וכלל לא היו אמורים להיכתב) כפי שנוצרו בגלות ולנסות לכפות אותם על שומרי המצוות וכך לעוות את התפיסה של המנסים ללכת בדרך ה´ כפי שנעשה כיום.

רוב העם שבחר לנטוש את הדת הממוסדת עשה זאת לא מרוע או מכשיות ליבו אלא מהרצון להיות אנשי חופש אמיתיים ומההבנה שהדת הופכת את תופשיה לגלותיים ועבדים.

הציונות עיצבה אדם כוחני כובש, "כוחי ועוצם ידי" ללא חוט שדרה מוסרי ובגלל זה אינו מסוגל להחזיק לאורך זמן במה שכבש ולאחר שנות דור הולך ומוותר על ארצו.

ההלכה והגלות עיצבו יהודי גלותי שהלך בהמוניו למשרפות כצאן לטבח. 

[מאותה הסיבה (להבדיל אלף אלפי הבדלות) גם אנשי גוש קטיף או תושבי יו"ש עזבו ויעזבו את בתיהם ללא מאבק. בטקסס או באום אל פאחם זה לעולם לא היה קורה וגם לא ברמת הגולן.]

התורה יכולה ליצור סינתיזה של השניים וליצור יהודי אמיתי בן חורין מפחדים ומתיסבוכים שהוא גם כובש וגם מוסרי.לשם כך יש צורך בהקמת בית מדרש יהודי אמיתי המוכן להתמודד עם אתגרי התקופה והדור.
http://zviel.blogspot.com/2011/02/blog-post.html

האם יהיה לנו אומץ להקשיב לדבר ה' כפי שמתגלה בתורה שבכתב ומפורש ע"י תושב"ע ?

האם נזכה להסיר כבלים ופחדים מהעבר לתת אמון בעצמנו, במורשתינו ובעמנו ולפנות אך אל ה' ואל טובו ?

אייכה יונה ?

שב

קום

עמוד

לך

אל ת"א

העיר הגדולה

כי עלתה רעתם לפני

וקרע אליהם את הקריעה הזו

אשר אני דובר אליך:

"עוד ארבעים יום ות"א נהפכת"

קרא:

"עוד ארבעים יום ות"א נהפכת"

לא, לא..

אל תדאג

אתה לא צריך לברוח..

הם לא ישמעו אליך

לא יאמינו באלוקים

לא יקראו צום

לא ישובו בתשובה

לא יבטלו מצעדי תועבה

לא ישובו איש מדרכו הרעה

לא ישיבו מן החמס אשר בכפיהם

שב

קום

עמוד

לך

אל תדאג,

אתה לא צריך לברח תרשישה..

הפעם זה בטוח

לך,

אמור אליהם:

"אתם לא חסתם על המאחז הזה 

שבין לילה היה ובין לילה אבד

ואני לא אחוס על ת"א העיר הגדולה

אשר יש בה הרבה משתים עשרה ריבוא אדם 

אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו"

(ואף מילה על גוש קטיף)

ירושלים

הוא

רציתי לבוא כמצביאאלייך 

בראש צבא אבירי, חברים-לוחמים

על סוסי הלבן בעיר אעבור

בראש כל מגדל יצהלו פעמונים

"וכולם יצעקו : "הנה בא המשיח

נערות ענוגות יתעלפו עלי שור

אך הכל השתנה, אני בא לבדי
רק אני בעצמי ורוכב על חמור

היא

אני ירושלים
הצגות קולנוע משוחחות בי 

עם תפילות עתיקות בכותל ליבי
ערב רב של לאומים ניבטים בעייני
ואני מחכה רק לך, לאחד


עכשיו אני ירושלים

לומדת מטעויות העבר
בונה על חורבותי מגדלי ענק

נחרבת ונבנית לסרוגין
מצפה ליום בו אזכה
לבניין עולם

פתח לנו שער

בשערייך עפרה
שוב-ה בנות מתחבקות
מתכננות
מתכוננות
מתבוננות :
מילואימניק שמן
בסלולארי:
"כן אימא
אני בעמונה,
ליד רמאללה,
המוקטעה,
זוכרת?"


בתחנה,
הודעות
ידיעות
מודעות
על חוג בית
חנוכת בית
עליה להר הבית
עזרה בשיעורי בית
וכל נהג אוסף
טרמפיסט
שיהיה,
לשמירה בדרך 
או חברותא
ומין דינמיקת בריאות
שכזו
נמהלת בחלל הריאות


והשער נפתח