טוב

הוא היה טוב

פשוט ידע שהוא טוב

היה לו פוטנציאל עצום

בנות יריבו מי תיקח אותו ראשונה

והספרנית תגיד: 
"מצטערת, את הספר הזה אפשר רק ליומיים"

הוא היה ספר טוב

ידע שהוא טוב

הוא פשוט היה הספר הנכון במקום הלא נכון :

במדף התחתון בספרייה

ממקום שבתו היה רואה את נעליהם של הקוראים 

מטופפות במעבר ונעצרות לידו

היה יכול לדמיין את עיניהם מביטות, 

בוחנות את המדפים ואז היו ממשיכים הלאה

מי בכלל מחפש במדף התחתון?

פעם עברה לידו עלמה אחת חיננית 
(לא ראה את פניה אך היה בטוח בכך לפי ריח נעליה)

עצרה ליד טור המדפים שלו (אחרי ותק של שנתיים 
הרשה לעצמו לקרוא לטור בו היה מונח: "הטור שלו ") 
אפילו התכופפה מעט
לבו החל פועם בעוז, 

היא הביטה במדפים הנמוכים, הגיעה עד המדף השני מלמטה, 
חיפשה וחיפשה ואז שבה והזדקפה.
עוד ניסה לצעוק אך היא כבר התרחקה לטור אחר.

במשך שבועיים היה בדיכאון: 
"אולי אני לא טוב כמו שאני חושב ? 
"אולי זה שהחליטו לשים אותי במדף התחתון זה בגלל שאני לא כל כך שווה ?"

אך כך התעודד וניסה לדחוף את עצמו מעט קדימה, להתבלט.
אם רק יגיע לקצה המדף, אולי רק עוד טיפ טיפה, אולי פעם כשהספרנית תעבור היא תיתקל בו ואז אולי...

הוא היה טוב 

פשוט ידע שהוא טוב

כעת כבר כמעט היה בטוח:

הוא פשוט היה הספר הנכון במקום הלא נכון.