והיתה יושבת על שפת הנהר שנים ארוכות
מביטה בזוגות הנסחפים בזרם המים
והיו מביטים בה משועשעים
או תמהים
או לועגים
או לא מבינים
לעיתים שאלו אותה מה קורה
או אם היא יודעת איך מגיעים
( אפילו שלא ידעו לאן )
או עצרו לידה לנוח והיו מתגרים בה
עד שהוא הגיע
"את באה ?" שאל
ולא שאל : "את רוצה לבוא ?"
ולא שאל : "מה את עושה פה ?"
ולא שאל : "מה עשית עד עכשיו ?"
"את באה ?" כך אמר
ורצתה להסביר , לספר
שאולי יום אחד גם אתה תיפול ותנסה בשארית כוחותיך רק לעלות מעל פני המים לשאוף מעט אויר כשהריאות כמעט מתפוצצות ומים חודרים לאף ולאזניים והדברים היקרים לך שוקעים במים מסביב וכל החברות ששטות ככה קרוב רואות אותך טובעת ולא נוקפות אצבע ועוד מכות לך על הראש עם המשוטים וכבר מתחילות לריב על השלל ועד שבקושי את מושכת את עצמך לגדה בשארית כוחותיך כולם כבר רוצים לראות אותך חוזרת למים ואת אומרת:
"-אני לא חוזרת לשם"
-"לא שוב"
-"אני לא חוזרת"
-"את באה ?"
-כך שאל וחייך
-"ולא תיזרוק אותי למים ?"
ושוב חייך
וישבו יחד ימים או עשור
מביטים בלהבות האש המלחכות את הפינג´ן
מריחים את ריחו השקוף של הגשם על העלים
מאזינים לשריקות השקנאים
מקפיצים אבנים על המים
משחקים בתופסת
חולמים
ובסוף באה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה