בא ונכנס לו אצל הרב.
"אולי יסכים הרב לקבל אותו?"
"היכנס חכם שלום, היכנס. למה לא תשתה עימדי כוס של תה עם נענע?"
נכנס חכם שלום בעיינים מושפלות, ידיו ממוללות שולי בגדו.
"משהו מעיק על ליבך, חכם שלום."
הרב, עיניו צופיות למרחקים, יורדות חדרי בטן
מאז נהרגו התינוק ואימו בכניסה ליישוב בערב שבת בין השמשות אין לו מנוחה.
"איך יכול הדבר להיות? תמה שכזו? צדקת שכזו? והתינוק? עולה תמימה עוד חלב אימו על שפתיו ולא טעם טעם חטא, והלוא מאז אין לך שבוע שקיללתו אינה מרובה משל חברו, עוד ועוד יהודים נהרגים ברחובות ובכבישים?"
"זמנים קשים חכם שלום, זמנים קשים. הדינים מתוחים בימים אלו, דינים מתוחים על עם ישראל כולו בארץ ושבתפוצות, ועל אחת כמה וכמה מתוחים על אחינו המתנחלים המיישבים את ארץ קודשינו, שמצטרפים עליהם דיניהם של אחיהם שונאיהם השמאלנים, ושל אחיהם מנדיהם החרדים, ושל אחיהם שאר עמך ישראל שנטשו אותם איש לעסקיו לביתו לגפנו ולתאנתו."
"ואף על פי כן כבוד הרב, במה יוכל הוא לעזור? אולי יוסיף בצדקה או ירבה באמירת תהילים?"
נשתתק חכם שלום שראה שהרב מתאנח ויושב שקוע בשרעפים. חשב אולי אות היא לו שנסתיימה שיחתם וכבר חשב אולי יקום ויחזור לרעייתו מזל שתחיה, מנשים באוהל תבורך, שודאי כבר ערכה את השולחן לארוחת הערב.
"זמנים קשים חכם שלום, ערב שבת בין השמשות ויציאת השבת זמנים קשים, אור וחושך משמשים בעירבוביה, מלחמות חול בקודש ישראל והעמים, אכן צדקו קדמונינו יתחזק בצדקה, יוסיף באמירת תהילים."
נפרד חכם שלום מהרב בלב כבד וחזר לביתו.
מזל אישתו יודעת היא אשר בליבו, אינו מוצא לו מנוחה. מסתובב בבית בימי שישי כארי בסוגר וכבר אינו עוזר בהכנות לשבת כמו בעבר, שהיה מנהג בידו שהיה מפסיק מלימודו ומשתתף בהכנות לשבת. מכין היה את הנרות ופורס מפה לבנה כמנהגם של גדולי ישראל מאז ומעולם: רבא מלח שיבוטא, רב הונא מדליק שרגי, רב זירא מצתת ציתותי, לא שחכם שלום רואה עצמו במדרגתם אך לומד ממעלתם. נטל חכם שלום ידיו ונתיישב לסעודת הערב. באה מזל ונתיישבה למולו. הביט בה חכם שלום בתמיהה, שאין דרכה של אישה כשרה שתשב אל מול בעלה ובודאי לא מזל שלו, הצדקנית. ברך על הלחם ובצע על הפת והחל אוכל בשתיקה. משסיים נשא עיניו, הביט בה ונתאנח. הביטה בו בחזרה במבט הטוב הזה שלה שכל כך אהב. סיפר לה על שיחתו עם הרב. אינו מרגיש שהשיחה הפיסה דעתו.
"אולי תעשה אתה משהו כדי לתקן את המצב?"
הוא? וכי מה יכול הוא לעשות? שמא שר הבטחון הוא או ראש הממשלה שהכוח נתון בידם לעצור בפורעים ולא די שאינם עושים זאת עוד נותנים נשק למרצחים? אולי ישלח להם מכתב ויסביר להם את שעליהם לעשות? הלא כמה תפילות התפלל ולא נענה?
עיניה של מזל מחייכות כעיני איילה צעירה:
"אולי תצא אתה לכבישים בזמנים הקשים ותעזור לנוסעים?"
הביט בה בתמיהה.
ואיך יעזור? שמא יודע הוא היכן יתחבאו המחבלים ואף אם יידע שמא נשק יש לו שיכול להגן? כל שיש לו זו המשאית הישנה שלו שנשארה לו מהתקופה שהייתה לו ירקנייה במרכז המסחרי הישן.
"זוכר אתה בצעירותינו?" כך מזל, "שסיפרת לי שהיית מפטרל לילות ארוכים בגבולות עם אויבינו, מחכה לפדאיונים ימח שמם וזכרם, שהיית מפזם מזמורי תהילים וכך היית מעביר את הלילה?"
"זוכר. בודאי שזוכר."
"וכי הנשק שמר עליך או הגששים הדרוזים? או שמא ריבונו של עולם שהיה מתענג על מזמורי התהילים?"
מזל שלו דעתנית היא, אין לזלזל בעצותיה. אדרבה, יפתח הוא את הציר כמו החיילים בצבא, ישמור ה´עליהם וישמור על הנוסעים בעזרת כח מזמורי התהילים של דוד המלך עליו השלום.
"ומי יעזור לך ביום שישי במטבח?"
מחייכת מזל ואור בעיניה: היא כבר תסתדר.
וכך התייצב חכם שלום ביום שישי בצהריים למסדר יציאה במטבחה של מזל.
ציידה אותו בשקית פירות ובבקבוק תה קר ושילחה אותו לדרכו.
עולה חכם שלום למשאית הישנה ומוצא בתוכה את שלומי, הנכד של השכנים.
"ומה אתה עושה כאן, פרחח?"
"אני בא איתך."
אזניים לכותל ופה גדול למזל.
"וסבתא שלך מרשה?"
-"כן, היא שלחה אותי ואפילו נתנה לי את ספר התהילים הישן של סבא."
כך יוצא לו הצמד לדרכו. חכם שלום אוחז בהגה הגדול ומזמר פסוק בנעימה: "שיר המעלות אשא עיניי אל ההרים מאין יבוא עזרי."
ושלומי מביט בספר נוגס בתפוח ועונה אחריו: "שיר המעלות אשא עיניי אל ההרים מאין יבוא עזרי."
"ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם."
"ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם."
כבר ביציאה מהיישוב אספו שתי נערות לירושלים.
"תודה, תודה, כבר חשבנו שלא נגיע."
מטפסות הנערות למושב האחורי בקבינה.
"ומדוע אתן יוצאות לדרך כל כך מאוחר?"
צחקקו הנערות בינהן ולא פסקו לצחקק עד שהגיעו לעיר.
בעיר התעכבו מעט כדי לקנות פרחים למזל ועוגיות לחיילים שבמחסום.
כשעה לפני כניסת השבת פנו לחזור ליישוב.
חכם שלום יודע: זו השעה הקשה, אור וחושך משמשים בעירבוביה. קודש וחול.
הוא אינו מפחד. מזמורי התהילים בפיו והקדוש ברוך הוא משגיח ממעל.
נעצרו אצל החיילים שבמחסום.
"שמא יש כאן חייל דתי שחסרים לו צורכי השבת?"
-"תודה, תודה," מחייכים החיילים בפה מלא עוגיות,"הסיור יביא לנו יותר מאוחר."
קופץ חכם שלום מהמשאית בזינוק של נער ונושא תפילה: "מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב, הוא יברך וישמור וינצור את חיילי צבא הגנה לישראל העומדים על משמרתם, מהלבנון ועד מדבר הערבה, ובעיקר את חיילי המחסום בדרך לישובינו העושים את מלאכתם נאמנה. ישמור עליהם ה´ ויזכם בשבת נעימה וטובה בתוך כל ישראל אחיהם ונאמר אמן."
"אמן," עונים חיילי המחסום.
"אמן," עונה שלומי מהמשאית.
"אמן," עונים ההרים והגבעות החולפים בצידי הדרך.
כשחזר שלום לביתו כבר דלקו נרות השבת של מזל, מפיצים אור גדול.
רק האור שהאיר מעיניו של חכם שלום היה גדול ממנו.
"אולי יסכים הרב לקבל אותו?"
"היכנס חכם שלום, היכנס. למה לא תשתה עימדי כוס של תה עם נענע?"
נכנס חכם שלום בעיינים מושפלות, ידיו ממוללות שולי בגדו.
"משהו מעיק על ליבך, חכם שלום."
הרב, עיניו צופיות למרחקים, יורדות חדרי בטן
מאז נהרגו התינוק ואימו בכניסה ליישוב בערב שבת בין השמשות אין לו מנוחה.
"איך יכול הדבר להיות? תמה שכזו? צדקת שכזו? והתינוק? עולה תמימה עוד חלב אימו על שפתיו ולא טעם טעם חטא, והלוא מאז אין לך שבוע שקיללתו אינה מרובה משל חברו, עוד ועוד יהודים נהרגים ברחובות ובכבישים?"
"זמנים קשים חכם שלום, זמנים קשים. הדינים מתוחים בימים אלו, דינים מתוחים על עם ישראל כולו בארץ ושבתפוצות, ועל אחת כמה וכמה מתוחים על אחינו המתנחלים המיישבים את ארץ קודשינו, שמצטרפים עליהם דיניהם של אחיהם שונאיהם השמאלנים, ושל אחיהם מנדיהם החרדים, ושל אחיהם שאר עמך ישראל שנטשו אותם איש לעסקיו לביתו לגפנו ולתאנתו."
"ואף על פי כן כבוד הרב, במה יוכל הוא לעזור? אולי יוסיף בצדקה או ירבה באמירת תהילים?"
נשתתק חכם שלום שראה שהרב מתאנח ויושב שקוע בשרעפים. חשב אולי אות היא לו שנסתיימה שיחתם וכבר חשב אולי יקום ויחזור לרעייתו מזל שתחיה, מנשים באוהל תבורך, שודאי כבר ערכה את השולחן לארוחת הערב.
"זמנים קשים חכם שלום, ערב שבת בין השמשות ויציאת השבת זמנים קשים, אור וחושך משמשים בעירבוביה, מלחמות חול בקודש ישראל והעמים, אכן צדקו קדמונינו יתחזק בצדקה, יוסיף באמירת תהילים."
נפרד חכם שלום מהרב בלב כבד וחזר לביתו.
מזל אישתו יודעת היא אשר בליבו, אינו מוצא לו מנוחה. מסתובב בבית בימי שישי כארי בסוגר וכבר אינו עוזר בהכנות לשבת כמו בעבר, שהיה מנהג בידו שהיה מפסיק מלימודו ומשתתף בהכנות לשבת. מכין היה את הנרות ופורס מפה לבנה כמנהגם של גדולי ישראל מאז ומעולם: רבא מלח שיבוטא, רב הונא מדליק שרגי, רב זירא מצתת ציתותי, לא שחכם שלום רואה עצמו במדרגתם אך לומד ממעלתם. נטל חכם שלום ידיו ונתיישב לסעודת הערב. באה מזל ונתיישבה למולו. הביט בה חכם שלום בתמיהה, שאין דרכה של אישה כשרה שתשב אל מול בעלה ובודאי לא מזל שלו, הצדקנית. ברך על הלחם ובצע על הפת והחל אוכל בשתיקה. משסיים נשא עיניו, הביט בה ונתאנח. הביטה בו בחזרה במבט הטוב הזה שלה שכל כך אהב. סיפר לה על שיחתו עם הרב. אינו מרגיש שהשיחה הפיסה דעתו.
"אולי תעשה אתה משהו כדי לתקן את המצב?"
הוא? וכי מה יכול הוא לעשות? שמא שר הבטחון הוא או ראש הממשלה שהכוח נתון בידם לעצור בפורעים ולא די שאינם עושים זאת עוד נותנים נשק למרצחים? אולי ישלח להם מכתב ויסביר להם את שעליהם לעשות? הלא כמה תפילות התפלל ולא נענה?
עיניה של מזל מחייכות כעיני איילה צעירה:
"אולי תצא אתה לכבישים בזמנים הקשים ותעזור לנוסעים?"
הביט בה בתמיהה.
ואיך יעזור? שמא יודע הוא היכן יתחבאו המחבלים ואף אם יידע שמא נשק יש לו שיכול להגן? כל שיש לו זו המשאית הישנה שלו שנשארה לו מהתקופה שהייתה לו ירקנייה במרכז המסחרי הישן.
"זוכר אתה בצעירותינו?" כך מזל, "שסיפרת לי שהיית מפטרל לילות ארוכים בגבולות עם אויבינו, מחכה לפדאיונים ימח שמם וזכרם, שהיית מפזם מזמורי תהילים וכך היית מעביר את הלילה?"
"זוכר. בודאי שזוכר."
"וכי הנשק שמר עליך או הגששים הדרוזים? או שמא ריבונו של עולם שהיה מתענג על מזמורי התהילים?"
מזל שלו דעתנית היא, אין לזלזל בעצותיה. אדרבה, יפתח הוא את הציר כמו החיילים בצבא, ישמור ה´עליהם וישמור על הנוסעים בעזרת כח מזמורי התהילים של דוד המלך עליו השלום.
"ומי יעזור לך ביום שישי במטבח?"
מחייכת מזל ואור בעיניה: היא כבר תסתדר.
וכך התייצב חכם שלום ביום שישי בצהריים למסדר יציאה במטבחה של מזל.
ציידה אותו בשקית פירות ובבקבוק תה קר ושילחה אותו לדרכו.
עולה חכם שלום למשאית הישנה ומוצא בתוכה את שלומי, הנכד של השכנים.
"ומה אתה עושה כאן, פרחח?"
"אני בא איתך."
אזניים לכותל ופה גדול למזל.
"וסבתא שלך מרשה?"
-"כן, היא שלחה אותי ואפילו נתנה לי את ספר התהילים הישן של סבא."
כך יוצא לו הצמד לדרכו. חכם שלום אוחז בהגה הגדול ומזמר פסוק בנעימה: "שיר המעלות אשא עיניי אל ההרים מאין יבוא עזרי."
ושלומי מביט בספר נוגס בתפוח ועונה אחריו: "שיר המעלות אשא עיניי אל ההרים מאין יבוא עזרי."
"ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם."
"ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם."
כבר ביציאה מהיישוב אספו שתי נערות לירושלים.
"תודה, תודה, כבר חשבנו שלא נגיע."
מטפסות הנערות למושב האחורי בקבינה.
"ומדוע אתן יוצאות לדרך כל כך מאוחר?"
צחקקו הנערות בינהן ולא פסקו לצחקק עד שהגיעו לעיר.
בעיר התעכבו מעט כדי לקנות פרחים למזל ועוגיות לחיילים שבמחסום.
כשעה לפני כניסת השבת פנו לחזור ליישוב.
חכם שלום יודע: זו השעה הקשה, אור וחושך משמשים בעירבוביה. קודש וחול.
הוא אינו מפחד. מזמורי התהילים בפיו והקדוש ברוך הוא משגיח ממעל.
נעצרו אצל החיילים שבמחסום.
"שמא יש כאן חייל דתי שחסרים לו צורכי השבת?"
-"תודה, תודה," מחייכים החיילים בפה מלא עוגיות,"הסיור יביא לנו יותר מאוחר."
קופץ חכם שלום מהמשאית בזינוק של נער ונושא תפילה: "מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב, הוא יברך וישמור וינצור את חיילי צבא הגנה לישראל העומדים על משמרתם, מהלבנון ועד מדבר הערבה, ובעיקר את חיילי המחסום בדרך לישובינו העושים את מלאכתם נאמנה. ישמור עליהם ה´ ויזכם בשבת נעימה וטובה בתוך כל ישראל אחיהם ונאמר אמן."
"אמן," עונים חיילי המחסום.
"אמן," עונה שלומי מהמשאית.
"אמן," עונים ההרים והגבעות החולפים בצידי הדרך.
כשחזר שלום לביתו כבר דלקו נרות השבת של מזל, מפיצים אור גדול.
רק האור שהאיר מעיניו של חכם שלום היה גדול ממנו.
סיפור מאוד מאוד מרגש :) נהנתי
השבמחקאשריך צביאל! סיפור חזק מאוד עם מסר אמיתי!
השבמחקשבת שלום